החלטה בתיק רע"ב 5567/13

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט מחוזי מרכז בלוד (כב' סגן הנשיאה א' טל), שבה נדחתה עתירת המבקש לשלבו בטיפול ייעודי לעברייני מין בבית סוהר המקיים מסגרת טיפולית-שיקומית מתאימה.

• 1.             המבקש הוא אסיר הנושא בעונש מאסר של 21 שנים החל מיום 12.8.1996, בגין עבירות אונס, שוד, חבלה גופנית חמורה ושהייה בלתי חוקית. במהלך מאסרו השתלב המבקש במספר קבוצות טיפוליות שאינן ייעודיות לעברייני מין. בשנת 2010 עתר המבקש בנוגע לאי-שילובו בטיפול ייעודי לעברייני מין. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את עתירתו בקובעו כי למשיב היה יסוד סביר לקבוע כי המבקש אינו בשל לטיפול שיקומי בעברייני מין, על יסוד חוות דעת מב"ן (החלטה בעת"א (מחוזי ב"ש) 17381-02-10 מיום 23.3.2011). ביום 28.7.2013 הגיש המבקש, באמצעות עורך-דינו, את העתירה שבה ניתנה ההחלטה נושא בקשה זו. בעתירתו ציין המבקש, כי על אף ששולב בקבוצות טיפוליות אחרות, העובדה שטרם שולב במסגרת טיפולית ייעודית לעברייני מין פוגעת בשיקומו האישי כמו גם באפשרותו לשחרור מוקדם. לעתירה צורפה חוות-דעת פרטית, שבה הומלץ לשלב את המבקש בטיפול ייעודי לעברייני מין בהתבסס על בשלותו ברמה בינונית-גבוהה ויכולתו להיתרם מטיפול כזה. המשיבים ציינו בתשובתם כי בבדיקות חוזרות התרשמו בודקים שונים כי נשקפת מן המבקש מסוכנות מינית גבוהה, לטווח הקצר והארוך. ההתרשמות הקלינית, כפי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת של מב"ן, הייתה כי הפרוגנוזה הטיפולית נמוכה מאד, וכי קבלתו לטיפול ייעודי עלול לפגוע בניהולה התקין של הקבוצה ואף לגרום להרעה במצבו של המבקש. המשיבים עמדו בתשובתם על ההתייחסות המשלימה של מב"ן לחוות הדעת הפרטית מטעם המבקש, אשר לאחר בחינת הנתונים שהובאו בחוות הדעת הפרטית חזר על עמדתו המקצועית שלפיה המבקש אינו מתאים לטיפול ייעודי, ובעל יכולת נמוכה להפיק תועלת מטיפול כזה. יחד עם זאת, נקבע כי ניתן לשלבו בקבוצות טיפוליות אחרות. בית המשפט המחוזי מרכז לוד (כב' סגן הנשיאה א' טל) דחה את העתירה, בציינו כי המשיבים הסתמכו על גורמים מקצועיים להערכת מוכנות המבקש לטיפול, וכי החלטה זו אינה חורגת ממתחם הסבירות, ואינה מצדיקה התערבות.
•  
• 2.             מכאן הבקשה שלפניי. המבקש - שאינו מיוצג בהליך דנן - סבור כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעדיף את חוות הדעת של מב"ן על פני חוות הדעת הפרטית שהוגשה מטעמו. לשיטתו, קביעת מב"ן שהטיפול הייעודי לא יועיל לו אין לה על מה לסמוך שכן לא התבצע ניסיון לשלבו בטיפול כאמור, והיא מהווה התנערות של שב"ס מחובתו לדאוג לשיקום אסירים. המבקש סבור כי הדבר מעורר שאלה משפטית עקרונית. נוכח האמור, סבור המבקש כי על בית משפט זה ליתן רשות ערעור ולקבל את הערעור כך שיורה על שילובו בקבוצה טיפולית ייעודית ולחלופין בקבוצות פסיכו-חינוכיות אחרות.

• 3.             לאחר שבחנתי את הבקשה ואת החלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה  להידחות. בראשית הדברים אציין כי לא מצאתי להיעתר לבקשתו של המבקש למינוי סניגור בהליך זה, על רקע אמות המידה שהותוו בפסיקה לעניין זה (ראו: רע"ב 4914/12 זוזוליה נ' משטרת ישראל, פסקה 5 (‏2.8.2012); רע"ב 8702/11 רויטר נ' מדינת ישראל (8.1.2012)). יצוין כי טענות המבקש הוצגו באופן נהיר וברור, וכי המבקש מודע היטב לזכויותיו המשפטיות ולאמצעים החוקיים העומדים לרשותו. יצוין גם, כי אין זו הפעם הראשונה בה עותר המבקש למינוי סנגור ציבורי בעתירות שונות שהגיש במהלך השנים, שיקול שאף אותו יש לקחת בחשבון (ראו למשל: רע"ב 5301/10 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (11.11.2010); רע"ב 4079/13 מגאדבה נ' משטרת ישראל (14.7.2013)).

• 4.             לגופם של דברים - אין הצדקה למתן רשות ערעור בבקשה דנן. כלל ידוע הוא כי בית-משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, אלא באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים (ראו, למשל: רע"ב 1375/12 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (19.8.2012); רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל(26.6.1986)). המקרה שלפניי אינו מעלה כל שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית בעלת חשיבות מיוחדת. הלכה למעשה, הבקשה נסבה על נסיבותיו הפרטניות של המבקש, וככזו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו והשוו: רע"ב 9898/06 זאהדה נ' שירות בתי הסוהר (18.11.2007); רע"ב 3279/13 עואאדרה נ' שירות בתי הסוהר (3.10.2013); רע"ב 1671/13 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (15.4.2013)).

• 5.             גם אם אניח, לטובת המבקש, כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקלה יותר (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס(11.3.2009); רע"ב 6687/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר, פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)), אינני סבור כי יש ליתן רשות ערעור. המבקש מלין על אי-שילובו בתכנית טיפול ייעודית. החלטה זו נתונה לשיקול-דעתם של הגורמים המקצועיים, אשר בחנו את העובדות הרלבנטיות בעניינו של המבקש והעריכו את מידת התאמתו לטיפול כאמור. החלטה זו של הגורמים המקצועיים עמדה גם בביקורתו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה (והשוו: רע"ב 5961/12 פלוני נ' השר לבטחון פנים (10.10.2012); רע"ב 6466/11 ע' י' נ' שירות בתי הסוהר (20.12.2011)). לעניין בקשתו החלופית של המבקש לשילובו בקבוצות טיפוליות אחרות, אציין כי מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי המשיב הביע נכונות לשלב את המבקש בקבוצה טיפולית אחרת. ממכתב שנשלח משב"ס לבא-כוח המבקש ביום 19.8.2013 אף עולה כי שילוב כזה אכן נעשה בפועל.

           הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.

          ניתנה היום, ‏י"ד בחשון התשע"ד (‏18.10.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: